<h1>אהל מועד שער התפילה דרך ד'</h1>
<h2>דף כא.</h2>
משרע"ה תקן להם לישראל שלא ישהו ג' ימים בלא שמיעת התורה ועזרא הסופר תיקן שיהיו בשחרית בשבת ז' ותיקן שבמנחה של שבת יהיו קורין בתורה משום יושבי קרנות שלא יתקבצו להשתכר שיהיו קורין בתורה שלשה, ובמנחה של יו"ט לא תיקן לקרות שאין יושבי קרנות מפני שטרודין בצורך אוכל נפש.
והקורא בס"ת ונמצא פסול מוציאין ס"ת אחר וחוזרין לקרות ולברך שהברכה שברכו על הא' לבטלה בשגגה היתה כ"כ רשב"א בתשובה ובשם הר"מ אומר שמתחילין לקרוא מן המקום שפסק.
לר"מ קרא וטעה אפי' בדקדוק אות א' מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק ובפי' חכם ר' מנוח בר"ש מנרבונה כת' אינש דיליף ליה מפרק חלק [סנהדרין צ"ט ע"א] דאמרינן התם אפי' אמרה כל התורה מן השמים חוץ מדקדוק א' כי דבר ה' בזה וע"כ צריך לקרא בלא שגיאה.
<h2>דף כא:</h2>
עיר שאין בה אלא א' שידע לקרות מברך וקורא וחוזר ומברך וקורא ולעולם אין קורין פחות מג' ואין קורין פחות מיו"ד פסוקים חוץ מפורים שקורין בפ' ויבא עמלק, וקה"ת מעומד וצריך שיהיו שם יו"ד בבהכ"נ ואין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים ולא יקרא הקורא פחות מג' פסוקים.
<h2>דף כב:</h2>
כתבו הגאונים נפי' אפים רשות ואינה בז' ימי חופה ולא בבית אבל ולא בר"ח ולא בערבי שבתות ובעיו"ט ויוה"כ וגם לא בער"ח וחנוכה ופורים וגם לא בתפי' ערבית ונותנין טעם כי מפני שהתחנונים צריכין כונה אינה בעיו"ט ואצ"ל ביו"ט וגם לא בערבית מפני שגם תפי' ערבית רשות כמו התחנה.
<h2>דף כג.</h2>
אחר תפי' השחר מוציאין ס"ת וקורין ז' גברי בסדר אותה שבוע ואחר אומרים קדיש ומפטירין בנביא וטעם למה אין מוציאין ספר שני לקרות וביום השבת לפי שאין באותה פרשה כי אם שני פסוקים.
<h2>דף כג:</h2>
אין היחיד אומר קדוש ולא בקדושה של יוצר ולא בקדושה של ובא לציון וכך הוא אומר בשפה ברורה ובנעימה כו' עד עונים באימה וביראה ואח"כ במקום קדוש אומר קדוש ומבורך ברוך הוא לעד ולנצח לאל ברוך נעימות כו' ובמקום קדושה של ובא לציון אומר וקרא זה אל זה ואמר קדוש ומבורך ברוך הוא לעד ולנצח ה' אלדי אברהם יצחק וישראל כו' ונהגו מן היחידים לומר קדושה בלא הזכרת השם ואפשר שמותר.
כתב הר"מ בה' תפילה שהיחיד מדלג קדושה של יוצר ובתשו' אמר שהיחיד אומרה לפי שזה ספור מה שאומרים המלאכים ובמס' סופרים [פט"ז הי"ב] כך אמרו כמו שהשיב.
<h2>דף לב.</h2>
הבא לקרות מביט במקום שיתחיל לקרות ואומר ברכו את ה' המבורך ואעפ"י שאומר ברכו אין בזה דין מוציא עצמו מן הכלל שהרי אומ' המבורך ועונין הקהל ברוך ה' המבורך ל"ו וחוזר ומברך אשר בחר ועונין אמן וקורא וכשמשלים לקרות מברך אשר נתן לנו ועומד עמו ש"ץ כשקורא וקורא בלחש כדי שלא לבייש את שאינו בקי וש"ץ קורא עמו בקול רם.
